"אמלתרה"? "אמלתראות"? "קורה או מערכת קורות להחזקת התקרה" (מילון אבן-שושן המרוכז, 2004)

יום שני

מילכוד

א. אני מרחיקה אנשים כי אני לא בוטחת בהם.
אני לא בוטחת בהם כי אני מפחדת.
אני מפחדת כי אני חלשה.
אני חלשה כי הבדידות מכרסמת בי.
הבדידות מכרסמת בי כי אני מרחיקה אנשים.
אני מרחיקה אנשים כי אני לא בוטחת בהם.
אני לא בוטחת בהם כי אני מפחדת.
אני מפחדת כי אני חלשה.
אני חלשה כי הבדידות מכרסמת בי.
הבדידות מכרסמת בי כי אני מרחיקה אנשים.
אני מרחיקה אנשים כי אני לא בוטחת בהם.
אני לא בוטחת בהם כי אני מפחדת.
אני מפחדת כי אני חלשה.
אני חלשה כי הבדידות מכרסמת בי.
הבדידות מכרסמת בי כי אני מרחיקה אנשים.
אני מרחיקה אנשים כי אני לא בוטחת בהם.
אני לא בוטחת בהם כי אני מפחדת.
אני מפחדת כי אני חלשה.
אני חלשה כי הבדידות מכרסמת בי.
הבדידות מכרסמת בי כי אני מרחיקה אנשים.
אני מרחיקה אנשים כי אני לא בוטחת בהם.
ת. תמיד מאוחר מדי. עד שאני כבר קולטת מה קרה. תמיד מאוחר מדי.

יום ג', כ"ז במרחשוון, תשס"ט

אמלתרה קיפוד

כשאנשים מכירים אותי, הם מתרחקים. והם מתרחקים בצדק. אני, בעצם, מרחיקה אותם. בדיוק כפי שהרחקתי את האיש היפה. ככה זה אצלי. אני מרחיקה גם את עצמי. אני שומרת על עצמי, שאשאר לבד.

אני לא יודעת אם האיש היפה יוכל אי-פעם להתקרב שוב. פגעתי בו בצורה קרה מדי, אכזרית מדי. זו סוג של מחמאה מעוותת, בעצם. פגעתי בו משום שפחדתי ממנו. משום שפחדתי להשתנות. פגעתי בו כל-כך משום שהאיום היה עצום. אני לא יודעת אם הוא מבין את זה.

יום ב', כ"ו במרחשוון, תשס"ט

לנסות ולהיכשל

נפגשנו, האיש היפה ואני. אמש. הייתי מבולבלת, כרגיל. הוא היה החלטי, כרגיל. הוא אמר שהוא לא יכול לאהוב אותי. ששברתי לו את הלב. שהוא כבר נכווה.

בטח טוב שכך. אין לי איך לתאר לכם עד כמה כואב לי כאן, אבל בטח טוב שכך. בטח טוב שהוא מתרחק. כל הצידוקים האפשריים מהנהנים בהסכמה כשהוא מדבר, כשהוא מסביר שהוא חייב להיזהר. והוא צודק. בטח. הוא נזהר בצדק. טוב שהוא נזהר. הוא צודק כשהוא מתרחק. אני סכנה, זו אני. שוברת, פוגעת, מאכזבת...

מראש ידענו, וגם אמרנו כך: הבעיה שלנו היא החולשה הטבעית שלי. ההפכפכות, אי-האמינות, הפחד. בעיקר הפחד. לא כן? אני בחורה די פשוטה, בעצם: מפחדת להשתנות. מפחדת לנסות. מפחדת לנסות ולהיכשל.

יום ב', כ"ו במרחשוון, תשס"ט