יש להודות, לכל הפחות, שהוא המציא דרך חיננית לשאול את השאלה הארורה הזאת.
יש להודות: הוא עדין.
אלמלא כוונה השאלה אליי, בוודאי הייתי מתגאה בו.
הו, קלטו-קלטו את החן:
תחילה, הוא שאל אותי מה הגיל הנפשי שלי. השבתי "שש". שאלתי מה הגיל הנפשי שלו, הוא השיב "שש-מאות".
"באמת?" התפלאתי. "כן, ככה אני מרגיש", הוא חתם. האמינות שבנימת הקול שלו היתה, שלא כרגיל, מפוקפקת.
מאוחר יותר הוא הכריז בשעשוע, שאם אלה פני הדברים, הרי שהוא אשמאי זקן. זה היה נכון. הסכמתי בקול רם.
הוא הניח למילים לשקוע, אני לא יודעת אם עשה זאת בטבעיות או בשל תכנון מוקדם. רק אחר כך שאל אם יש לי חלומות, או אם אני חולמת לעשות משהו מסוים, או מה בא לי לעשות בעתיד, או... נו, אני לא זוכרת את הניסוח המדויק, אבל אתם כבר מבינים.
הרגשתי, כרגיל, נורא, כאילו מתקיפים אותי, אבל לא יכולתי שלא להתפלא. אלוהים אדירים, פליאה תוך כדי החרדה השגרתית. מי ידע שאפשר לשאול את השאלה הזאת ברוך? אולי רק דמיינתי רוך, בגלל שהוא זה ששאל? אולי הרוך התקיים גם בפעמים קודמות, ומיאנתי לשמוע אותו?
יש להודות: הוא עדין.
אלמלא כוונה השאלה אליי, בוודאי הייתי מתגאה בו.
הו, קלטו-קלטו את החן:
תחילה, הוא שאל אותי מה הגיל הנפשי שלי. השבתי "שש". שאלתי מה הגיל הנפשי שלו, הוא השיב "שש-מאות".
"באמת?" התפלאתי. "כן, ככה אני מרגיש", הוא חתם. האמינות שבנימת הקול שלו היתה, שלא כרגיל, מפוקפקת.
מאוחר יותר הוא הכריז בשעשוע, שאם אלה פני הדברים, הרי שהוא אשמאי זקן. זה היה נכון. הסכמתי בקול רם.
הוא הניח למילים לשקוע, אני לא יודעת אם עשה זאת בטבעיות או בשל תכנון מוקדם. רק אחר כך שאל אם יש לי חלומות, או אם אני חולמת לעשות משהו מסוים, או מה בא לי לעשות בעתיד, או... נו, אני לא זוכרת את הניסוח המדויק, אבל אתם כבר מבינים.
הרגשתי, כרגיל, נורא, כאילו מתקיפים אותי, אבל לא יכולתי שלא להתפלא. אלוהים אדירים, פליאה תוך כדי החרדה השגרתית. מי ידע שאפשר לשאול את השאלה הזאת ברוך? אולי רק דמיינתי רוך, בגלל שהוא זה ששאל? אולי הרוך התקיים גם בפעמים קודמות, ומיאנתי לשמוע אותו?
אלוהים אדירים. מה הלאה?
יום ב', י"ז באב, תשס"ח
