כשאנשים מכירים אותי, הם מתרחקים. והם מתרחקים בצדק. אני, בעצם, מרחיקה אותם. בדיוק כפי שהרחקתי את האיש היפה. ככה זה אצלי. אני מרחיקה גם את עצמי. אני שומרת על עצמי, שאשאר לבד.
אני לא יודעת אם האיש היפה יוכל אי-פעם להתקרב שוב. פגעתי בו בצורה קרה מדי, אכזרית מדי. זו סוג של מחמאה מעוותת, בעצם. פגעתי בו משום שפחדתי ממנו. משום שפחדתי להשתנות. פגעתי בו כל-כך משום שהאיום היה עצום. אני לא יודעת אם הוא מבין את זה.
יום ב', כ"ו במרחשוון, תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה