נפגשנו, האיש היפה ואני. אמש. הייתי מבולבלת, כרגיל. הוא היה החלטי, כרגיל. הוא אמר שהוא לא יכול לאהוב אותי. ששברתי לו את הלב. שהוא כבר נכווה.
בטח טוב שכך. אין לי איך לתאר לכם עד כמה כואב לי כאן, אבל בטח טוב שכך. בטח טוב שהוא מתרחק. כל הצידוקים האפשריים מהנהנים בהסכמה כשהוא מדבר, כשהוא מסביר שהוא חייב להיזהר. והוא צודק. בטח. הוא נזהר בצדק. טוב שהוא נזהר. הוא צודק כשהוא מתרחק. אני סכנה, זו אני. שוברת, פוגעת, מאכזבת...
מראש ידענו, וגם אמרנו כך: הבעיה שלנו היא החולשה הטבעית שלי. ההפכפכות, אי-האמינות, הפחד. בעיקר הפחד. לא כן? אני בחורה די פשוטה, בעצם: מפחדת להשתנות. מפחדת לנסות. מפחדת לנסות ולהיכשל.
בטח טוב שכך. אין לי איך לתאר לכם עד כמה כואב לי כאן, אבל בטח טוב שכך. בטח טוב שהוא מתרחק. כל הצידוקים האפשריים מהנהנים בהסכמה כשהוא מדבר, כשהוא מסביר שהוא חייב להיזהר. והוא צודק. בטח. הוא נזהר בצדק. טוב שהוא נזהר. הוא צודק כשהוא מתרחק. אני סכנה, זו אני. שוברת, פוגעת, מאכזבת...
מראש ידענו, וגם אמרנו כך: הבעיה שלנו היא החולשה הטבעית שלי. ההפכפכות, אי-האמינות, הפחד. בעיקר הפחד. לא כן? אני בחורה די פשוטה, בעצם: מפחדת להשתנות. מפחדת לנסות. מפחדת לנסות ולהיכשל.
יום ב', כ"ו במרחשוון, תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה