בלילה רציתי לצאת. בירה, רוח, שירת רחוב, פינות מוכרות ונחמדות. אבל נשארתי בבית. הרגשתי רע. חשבתי להתקשר למישהו או מישהי. השעה היתה חצות ומשהו. לא התקשרתי. הרגשתי רע. אכלתי המון. הרגשתי רע. ציירתי קצת. בהיתי במסך הטלוויזיה. התחרטתי על כל הדברים שלא עשיתי במהלך היום. נרדמתי בלי לקחת כדורים.
עכשיו כבר יותר בסדר. אני גם מקווה שהרשומה הזו תעזור. לפעמים אני זקוקה לעדות. אני צריכה לזכור שהרגשתי אחרת אי-פעם. אני צריכה לזכור שכבר יצאתי מהדיכאון הקשה ממש, ואני צריכה לזכור איך. אחרת אשוב אליו. אני לא רוצה לשוב אליו. אני זקוקה לעדות, שתדרבן אותי. אני צריכה לדרבן את עצמי.
יום ה', ב' בסיוון, תשס"חעכשיו כבר יותר בסדר. אני גם מקווה שהרשומה הזו תעזור. לפעמים אני זקוקה לעדות. אני צריכה לזכור שהרגשתי אחרת אי-פעם. אני צריכה לזכור שכבר יצאתי מהדיכאון הקשה ממש, ואני צריכה לזכור איך. אחרת אשוב אליו. אני לא רוצה לשוב אליו. אני זקוקה לעדות, שתדרבן אותי. אני צריכה לדרבן את עצמי.
