קשרים (אמלתרה פלונטר)

פעם התגלצ'תי מאיזה מקום גבוה, למקום נמוך יותר. בלי מגלשה. באוויר.

זה היה נורא. ישבתי שם, לפני, וחשבתי על כל מיני אנשים שההתגלצ'ות שלי עלולה לתסבך אותם. לא רציתי שהם יסתבכו. אפילו היו צעדים מונעים, שיצאו אל הפועל לאיטם, החל מכשנה לפני ההתגלצ'ות וכלה בהתגלצ'ות עצמה, צעדים מונעים שנועדו להקל על כל האנשים שחפצתי ביקרם. אפילו כתבתי כל מיני מכתבים קטנים. קולות מנחמים מעולם המוות, עלק.

אני נקשרת לאנשים. אנשים נקשרים אליי. בא לי שהקשר שבינינו יהיה כזה, שאם מי מאיתנו ימות – האחר ישרוד. אולי יתעצב, אולי יאכל איזה מיני-סרט, אבל לא יתמוטט לגמרי. ישרוד. ישרוד טוב, אפילו. אני רוצה להרגיש את החופש למות. אני רוצה להרגיש את החופש של הזולת למות.

אבל אני לא בטוחה איך לעשות את זה כמו שצריך, מה גם שטרם עמדתי במטלות קלות יותר.

והנה, לסיכום, שיר ממחזמר (תסריט), שכנראה לא אסיים לכתוב לעולם:

אני הציפור-קנגורו
אני הציפור-קנגורו
כאשר אני עף, אני עף
נופלים לי דברים מהכיס
ובלי לשים לב, בלי לשים לב
אני שוכח

אני הציפור-קנגורו
אני הציפור-קנגורו
מקפץ לי מקודש אל חול
על הקרקע היום-יומית
ציפור-קנגורו

והמון גוזלים-גוזלים
מקפצים למולי על החול
הם רוצים שאקחם על כפיי
רוצים שאקחם אל הקן
גורי-גוזלי קנגורו, אני שוכח
בלי לשים לב, בלי לשים לב
אני הציפור-קנגורו
כאשר אני עף, אני עף

יום ה', ט"ז באדר, ה'תשס"ט