אוי אוי אוי.
בעיה. איש יפה אך מונוגמיסט פוגש את אמלתרה. אמלתרה פוגשת איש יפה אך מונוגמיסט. הם מתאהבים. הוא יפה, אך מונוגמיסט. היא אמלתרה. הם מאוהבים. על כן, בעיה. מה עושים? מנסים למצוא את עמק השווה. לעתים בתבונה, לעתים באוויליות מגוחכת, אבל מנסים. מנסים דרך אחת, ומגלים שאינה מתאימה. רבים, צועקים, בוכים, מגמגמים, מגדפים זה את זה, ובקיצור – מתקשרים זה עם זה באוויליות מגוחכת. הם נחלצים איכשהו מהפארסה הדרמטית, ומנסים דרך אחרת. הם מגלים שגם היא אינה מתאימה. פארסת האוויליות המגוחכת חוזרת על עצמה. הפארסה קצרה יותר הפעם, אך דרמטית לא פחות. הם כמעט מתייאשים. הם לא מתייאשים. הם מנסים דרך שלישית.
גמרנו, לעת עתה, אני מקווה, עם סוג מסוים של אוויליות מגוחכת. האוויליות המגוחכת לא תמה, אבל הנה עמדנו בכמה מבחנים, ואנחנו מכירים זה את זה טוב יותר. כל הכבוד לנו. למדנו משהו. דיוק הוא ערך מכריע, מסתבר. ניסוח מדויק והקשבה מדויקת הם כלים שקשה לתחזק ולשכלל, אבל הם הכרחיים. לנו. כנראה. ולא רק דיוק. כל מיני דברים. כן, יש מצב שאנחנו אשכרה משתפרים, כבני-אדם. אולי אפילו החכמנו. אולי אפילו נעמוד בכמה מבחנים עתידיים. יופי לנו.
דיברנו המון בימים האחרונים, ורגע לפני שוויתרנו סופית – החלטנו לקוות. החלטנו לשמור זה על זה. החלטנו לחפש בזהירות עד שנמצא את מה שמתאים לנו, או עד שנחליט שהעצלות והיאוש חזקים יותר, מה שיבוא קודם. בשם הזהירות, בנינו מערכת כללים. זה נשמע טרחני, אבל זה מה שנחוץ לנו, ואני לא מרגישה טרחנית, אני מרגישה זהירה. אז זהו זה.
הסכמנו כך:
- "אהיה" רק עם נשים (אתם מבינים לבד מה הכוונה ב"אהיה", נכון? נכון שלא צריך להסביר לכם מפורשות? יופי. אתם ילדים גדולים, משכילים ומקסימים, נא להנחית טפיחה אמיצה על השכם).
- בשום פנים ואופן לא אהיה עם גברים (בכלל זה אורגיות שגברים נוכחים בהן אבל לא באים במגע ישיר עם אמתכם הנאמנה).
- "גברים", ז"א: זכרים אנושיים ("גברים" לא כולל: טרנס-ג'נדרים מובהקים, טרנס-סקסואלים, המופרודיטים).
- דווח אדווח מיד לאיש היפה על כל מפגש "שכזה" עם אישה, וגם הוא ידווח לי אם הוא יפגוש מישהי.
- הוא ישתדל לשמור על ראש פתוח אם וכאשר אספר לו שהיה, ומה היה (הכרחי שגם אני אשתדל לשמור על ראש פתוח כשהוא יספר לי דברים שקשה לי לשמוע).
- ואחרי שהוא ירגע, אני אשתדל לארגן פגישה נעימה של הגברת המדוברת, האיש היפה, ואני (ובהחלט אפשר להתחיל במשהו קליל, סרט או משהו, לא צריך שיחה כבדה על ההתחלה, כי מה הסיכוי שתהיה מישהי שסביר להפיל עליה שיחה כבדה ככה).
- זה יכאב לשנינו, הניסוי הזה, במיוחד בין הרגע בו אספר לאיש היפה מה היה לבין הרגע בו הוא יפגוש את הגברת המדוברת.
- חשוב מאוד שאקפיד שלא "להיות" עם הגברת בשלב זה, בין הרגע בו אספר לאיש היפה מה היה לבין הרגע בו הוא יפגוש את הגברת המדוברת.
- טרדות כמו איך בדיוק נסתדר איתה נדחות לעת עתה, כי בלאו הכי עניינים כאלה יוחלטו מן הסתם בהתאם למה שיתאים באותו הרגע, כי אי-אפשר לדעת מראש מה יתאים, ובכלל לא נחמד להנחית על מישהי כל מיני דרישות, גם לא נחמד לנחית על עצמנו העתידיים, וגם עובר זמן עד שמכירים, היא אותנו, ואנחנו אותה, ואנחנו אותנו, והיא את עצמה, ובכלל.
- יערכו בדיקות איידס, ותהיה היזהרות ממחלות מין, בלי קשר למי תהיה (אם תהיה) אותה גברת מדוברת, ומה יהיה המצב וכו', כי מחלות מין הן לא מחלות נחמדות, הן מצריכות טיפולים לא נחמדים ולא בא לנו עליהן, וזה התנאי היחיד, בעצם, חוץ מזה שכדאי שהיא תמצא חן בעינינו ושאנחנו נמצא חן בעיניה וכו', ואם לא מוצא חן בעיניה להיזהר ממחלות מין, זב"שה, כן כן, זב"שה, כי לא בא לנו על מחלות מין, הן לא נחמדות והן מצריכות טיפולים לא נחמדים, ובכלל.
- כל מה שכתוב למעלה נתון לשינוי מתי שנרצה ואיך שנרצה, אם נרצה.
- לא הסכמנו מה נעשה אחרי הפגישה עם הגברת המדוברת, אולי גם אין טעם (לכו דעו מה יהיה, הכל יהיה שונה כל-כך אז), אבל אנחנו ננסה להכין את עצמנו, כדי להתנהג בתבונה.
- מלבד זאת, הסכמנו עוד כל מיני דברים לא קשורים, שלא מפורטים כאן משום שהם לא קשורים.
וזהו.
זהו.
חשבתי שלעולם לא אהיה עם מישהו שיהיה חשוב לי עד כדי הסכמים כאלה. בחיי, חשבתי שלעולם לא יהיה כזה.
טוב שהוא קיים, האיש היפה.
יפה שהוא טוב.
כואב וטוב ויפה שהוא קיים.
לא, זו לא טרחנות, שאנחנו מדברים ככה. זו זהירות. ואנחנו עוד נלמד. אולי. עוד נחכים, אולי. יש מצב.
מי היה מאמין?
