שוב חלמתי על ירדן.
ירדן היא, ככל הנראה, אחד הפספוסים הגדולים של החיים שלי.
לא נפגשנו מאז היינו, שתינו, בנות 12 בערך. ירדן היתה הכי יפה, הכי חכמה, הכי מבינה. כל מילה שלה ריגשה אותי. והיתה סביבה הילה של טוּב לב. היא היתה האהבה הראשונה שלי, אבל לא אמרתי לה מעולם, אפילו לא ברמז. באותה תקופה לא אמרתי גם לעצמי.
באותה תקופה עצמי דיברה ואני שתקתי, ללא יוצא מן הכלל. רציתי להאמין בכל מיני דברים נוראים שעצמי אמרה לי על אודות העולם, אבל ירדן בלבלה אותי. ההיתכנות של התקיימותה בעולם, בלבלה אותי.
התנהגתי אליה בגסות, אז. לא רציתי להכיר בקיומה. היא פשוט נעלמה, לבסוף. הגעתי לבית הספר, ושמתי לב שהיא איננה. שאלתי היכן היא, ונאמר לי שהיא לא תחזור. עברה דירה, כנראה. אני לא יודעת מה עלה בגורלה. אני לא יודעת אם מעניין אותה מה עלה בגורלי. אני חולמת עליה מידי פעם. ומצטערת.
ירדן היא, ככל הנראה, אחד הפספוסים הגדולים של החיים שלי.
לא נפגשנו מאז היינו, שתינו, בנות 12 בערך. ירדן היתה הכי יפה, הכי חכמה, הכי מבינה. כל מילה שלה ריגשה אותי. והיתה סביבה הילה של טוּב לב. היא היתה האהבה הראשונה שלי, אבל לא אמרתי לה מעולם, אפילו לא ברמז. באותה תקופה לא אמרתי גם לעצמי.
באותה תקופה עצמי דיברה ואני שתקתי, ללא יוצא מן הכלל. רציתי להאמין בכל מיני דברים נוראים שעצמי אמרה לי על אודות העולם, אבל ירדן בלבלה אותי. ההיתכנות של התקיימותה בעולם, בלבלה אותי.
התנהגתי אליה בגסות, אז. לא רציתי להכיר בקיומה. היא פשוט נעלמה, לבסוף. הגעתי לבית הספר, ושמתי לב שהיא איננה. שאלתי היכן היא, ונאמר לי שהיא לא תחזור. עברה דירה, כנראה. אני לא יודעת מה עלה בגורלה. אני לא יודעת אם מעניין אותה מה עלה בגורלי. אני חולמת עליה מידי פעם. ומצטערת.
יום ה', א' בחשוון, תשס"ט
