לא מזמן נסעתי אל הבירה כדי לפגוש בה חבר יקר וותיק. הוא גר בעמק חפר ולרוב לא יוצא את גבולות העמק. אני גרה ברחובות ולרוב לא יוצאת את גבולות העיר. כאשר הוא סיפר לי, מספר ימים קודם לכן, שהוא מגיע לתל-אביב לרגל איזו תערוכה - הבנתי מייד: הזמנות פז. אחר כך ירד האסימון: תל-אביב.
תל-אביב אינה העיר האהובה עלינו, בלשון המעטה. הוא גר בה בעבר, בשביל ההמולה והסמים, ויצא ממנה בתחושות מעורבות של הקלה ומיאוס. אני לא גרתי בה מעולם אבל יוצא לי להגיע אליה מידי פעם להרצאות, הופעות וכד'. אם כן, היא מוכרת לשנינו במידה סבירה. ויש בה שפע של תחבורה ציבורית, כיאה לבירה. נו, מן הסתם קבענו להיפגש בה.
ובכל זאת: תל-אביב. יש בה משהו לא נוח. היא סואנת מדי לטעמי, מהירה מדי. אפילו ברחובות צדדיים ורגועים, אני מרגישה כאילו אני נמצאת למרגלות סכר. בנוסף לכך, הרבה מהכיעור שנמצא בעיר שלי - נמצא בה ביתר שאת. כיאה לבירה. נו, אבל קבענו להיפגש בה.
בסופו של דבר נפגשנו בתשע בערב בתחנת הרכבת "ההגנה", היא התחנה הדרומית ביותר בעיר. הוא שאל לאן נלך, אני שאלתי אם הוא מכיר מקום שקט בתל-אביב, הוא צחק. נסענו ליפו, לים. חברתו נעמה לי. דיברנו, אבל היה שקט. הוא איש טוב. היה לנו טוב. אני חושבת שהנינוחות שלנו התאפשרה, בין היתר, משום שנפגשנו במקום שלא היה הבית שלו ולא היה הבית שלי, אלא מעין צומת תרבותי. צומת שהוא כל-כך גדול ומוביל לכל-כך הרבה מקומות, שאי-אפשר להגיד שהוא שייך למישהו. צומת שעיקר תפקידו להיות מקום סביר באמצע הדרך. באמצע דרכים. כיאה לבירה. נו, טוב שקבענו להיפגש בה.
תל-אביב אינה העיר האהובה עלינו, בלשון המעטה. הוא גר בה בעבר, בשביל ההמולה והסמים, ויצא ממנה בתחושות מעורבות של הקלה ומיאוס. אני לא גרתי בה מעולם אבל יוצא לי להגיע אליה מידי פעם להרצאות, הופעות וכד'. אם כן, היא מוכרת לשנינו במידה סבירה. ויש בה שפע של תחבורה ציבורית, כיאה לבירה. נו, מן הסתם קבענו להיפגש בה.
ובכל זאת: תל-אביב. יש בה משהו לא נוח. היא סואנת מדי לטעמי, מהירה מדי. אפילו ברחובות צדדיים ורגועים, אני מרגישה כאילו אני נמצאת למרגלות סכר. בנוסף לכך, הרבה מהכיעור שנמצא בעיר שלי - נמצא בה ביתר שאת. כיאה לבירה. נו, אבל קבענו להיפגש בה.
בסופו של דבר נפגשנו בתשע בערב בתחנת הרכבת "ההגנה", היא התחנה הדרומית ביותר בעיר. הוא שאל לאן נלך, אני שאלתי אם הוא מכיר מקום שקט בתל-אביב, הוא צחק. נסענו ליפו, לים. חברתו נעמה לי. דיברנו, אבל היה שקט. הוא איש טוב. היה לנו טוב. אני חושבת שהנינוחות שלנו התאפשרה, בין היתר, משום שנפגשנו במקום שלא היה הבית שלו ולא היה הבית שלי, אלא מעין צומת תרבותי. צומת שהוא כל-כך גדול ומוביל לכל-כך הרבה מקומות, שאי-אפשר להגיד שהוא שייך למישהו. צומת שעיקר תפקידו להיות מקום סביר באמצע הדרך. באמצע דרכים. כיאה לבירה. נו, טוב שקבענו להיפגש בה.
אני שוקלת לשוב אליה, לתל-אביב. גם היום וגם מחר. לא משום שהעיר התחבבה עליי לפתע, אלא לרגל אירועים מסוימים. היום ומחר. אני רוצה להגיע, אני יודעת שאתחרט אם לא אגיע, אבל ההמולה התל-אביבית מאיימת. הרעש מאיים. מה גם שאני נוטה להתבלבל בקלות בזמן האחרון. אוף. המרחק מרחובות לתל-אביב הוא מרחק מורגש וברור כרגע.
אוף.
לו היה מישהו מתלווה אליי, היתה ההגעה קלה יותר.
לו הייתי שקטה יותר מלכתחילה, לא הייתי נזקקת למלווים.
היום יהיה מוצלח אם אגיע לתל-אביב ואחזור מחושלת.
בכלל: יפה לה, לתל-אביב, שהיא עיר מחשלת. המצב הזה הולם אותה. הוא מצב טוב לבירה.
בוקר אור.
יום א', י"ג באייר, תשס"ח
