"אמלתרה"? "אמלתראות"? "קורה או מערכת קורות להחזקת התקרה" (מילון אבן-שושן המרוכז, 2004)

יום שני

עצומה, גלעד שליט

עצומה. גלעד שליט. שחרור אסירים. בואו, חתמו. חצי שנייה והמצפון יודה לכם. גם אני אודה.

אבא שלי אומר ש"מצא את מותו" ו"הלך לעולמו" הם בכלל לא אותו הדבר.

יום ב', כ' בסיוון, תשס"ח

מודעוּת

ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, הגיע לארץ. התקשורת דיווחה בהתלהבות על הגעתו, ודיווחה בהתלהבות רבה יותר על הגעתה של אשתו, הכוסית הבינלאומית קרלה ברוני. היא שחקנית או דוגמנית או זמרת או מגישה את התחזית או מגיהה את הכתוביות של הפורנו או אנא-ערף, משהו כזה. יסלח לי העולם אם אני לא יודעת בדיוק באיזה תחום תרבותי היא פועלת. בכל אופן, חלוקת הקשב של התקשורת לא מפתיעה. למה שיתרכזו בנאומיו של נשיא צרפת, בפגישותיו ובהחלטותיו המדיניות, אם אפשר להתרכז, סלחו לי, בתחת המעוצב של רעייתו היפה? אכן, התקשורת עשתה מה שהתקשורת עושה תמיד. התחת ניצח.

נו. כאמור, זה לא מפתיע. מה שכן מפתיע הוא המבנה המיוחד והמוזר של ההתרגשות הנוכחית בתקשורת. יותר משהם מדווחים על קרלה ברוני, על השמלה שלה, על הגוף שלה, על הצבע האהוב עליה, על תפריט ארוחת הצהריים שלה וכד' - הם מדווחים על הדיווח של עצמם. זאת אומרת, במקום שיופיעו כותרות כמו "קרלה ברוני בארץ", "איזו כוסית אשתו של סרקוזי" וכד', מופיעות כותרות כמו "קרלה ברוני בארץ וגונבת את ההצגה" או "התקשורת סביב קרלה". הנושא של הכותרת הוא לא האירוע, אלא האופן בו התקשורת מסקרת את האירוע. במילים אחרות: לפני שהספיקה התקשורת להתלהב מקרלה ברוני - היא סיקרה את ההתלהבות של עצמה מקרלה ברוני. מוזר.

יום ב', כ' בסיוון, תשס"ח