אני משתגעת מחוסר-מעש. עכשיו. אני משתגעת מחוסר-מעש, עכשיו.
ולא שאני לא עושה דברים. אבל הם לא, איך לומר, הם לא, למעשה, הם לא למעשה, איך לומר, אתם מבינים. לא מספיק. בא לי עוד. בא לי כאלה שיהיו ממש, איך לומר, למעשה.
ולא ברור לי מה מבדיל מעשה ממעשה. לא ברור לי בכלל איזה מין מעשה הוא "חוסר-מעש" ואיזה מין מעשה הוא מעשה ממין אחר בכלל. אבל אלה של עכשיו, המעשים של עכשיו, ברור לי שהם מין חוסר-מעש שכזה. ולא ברור לי איך ברור לי מה שברור כאן כל כך. אבל ברור כאן כל כך.
אז אני משתגעת מחוסר-מעש. אני יודעת שזה טוב, שזה שלב נוסף בדרך. שלפי כזאת שגעת, אולי תכף אעשה גם אעשה. אבל אני לא יודעת מה לעשות עם השגעת הזאת. איך עוברים מהשלב הזה, של השגעת, אל המעשים? איך עושים? איך מגיעים, מראש, אל ההתחלה?
ולא שאני לא עושה דברים. אבל הם לא, איך לומר, הם לא, למעשה, הם לא למעשה, איך לומר, אתם מבינים. לא מספיק. בא לי עוד. בא לי כאלה שיהיו ממש, איך לומר, למעשה.
ולא ברור לי מה מבדיל מעשה ממעשה. לא ברור לי בכלל איזה מין מעשה הוא "חוסר-מעש" ואיזה מין מעשה הוא מעשה ממין אחר בכלל. אבל אלה של עכשיו, המעשים של עכשיו, ברור לי שהם מין חוסר-מעש שכזה. ולא ברור לי איך ברור לי מה שברור כאן כל כך. אבל ברור כאן כל כך.
אז אני משתגעת מחוסר-מעש. אני יודעת שזה טוב, שזה שלב נוסף בדרך. שלפי כזאת שגעת, אולי תכף אעשה גם אעשה. אבל אני לא יודעת מה לעשות עם השגעת הזאת. איך עוברים מהשלב הזה, של השגעת, אל המעשים? איך עושים? איך מגיעים, מראש, אל ההתחלה?
אני משתגעת. אני אלך לאכול עכשיו, או עוגייה בלבד או ממש בולמוס, עדיין לא החלטתי, ואחר כך לשנוא את עצמי. אני ארגיש רצינית מאוד. אכילה היא עיסוק של אנשים רציניים, ואני ארגיש רצינית מאוד. גם שנאה עצמית היא עיסוק של אנשים רציניים. אדרבה. אני ארגע. יהיה קטעים. לא אדאג.
יום ב', ט"ו באלול, תשס"ח
