תקומה

קמתי מוקדם. בצהריים. או לפנות צהריים. לפני חצות היום, בכל אופן. באחת-עשרה.

לאחרונה אני מתעוררת בסביבות שתיים בצהריים לכל המוקדם. כבר היו תקופות בהן התעוררתי בסביבות חמש או שש בבוקר. אפילו לפני הזריחה. אבל לאחרונה אני מתעוררת בסביבות שתיים בצהריים לכל המוקדם.

לא רציתי להתעורר לפני שתיים בצהריים (לכל המוקדם). אלה שעות של תפקוד. חשבתי שאבין שאין לי מה לעשות ואתדכא.

אבל היום קמתי מוקדם. בצהריים. או לפנות צהריים. לפני חצות היום, בכל אופן. באחת-עשרה. ובכוונתי לעשות. לא משנה לי מה. בכוונתי לעשות.

אני גאה בעצמי.

אני מתביישת בגאווה הזו.

אני מתביישת בעצמי, שזו הגאווה שלי.

גאווה מביכה.

יום ב', כ"ה בתמוז, תשס"ח

הודיה

אני לא יודעת איך להיות חברה טובה כאשר קשה לי מאוד. אנשים מתחשבים בי כאשר קשה לי מעט. כאשר קשה לי מעט, לא נוח לי עם מידת ההתחשבות שאנשים מתחשבים בי. מידת ההתחשבות מתעצמת (או-הו, מתעצמת) כאשר קשה לי מאוד. הם מתעניינים, הם קשובים, הם תומכים, הם עוזרים בדרכים נפלאות. הם מניחים לי להעיב על שמחתם, להתעלם מצרותיהם, אפילו לתקוף אותם בחולשתם. אני מתנתקת. אני מתגוננת. אני לא יודעת איך להיות חברה טובה כאשר קשה לי מאוד.

אבל

אני רוצה ללמוד.
אני מסוגלת ללמוד.
אני מקווה.

הם עוזרים לי לקוות.
ברוך האל.

יום ו', כ"ב בתמוז, תשס"ח

בכיתי היום

בכיתי היום. כבר הרבה זמן שלא בכיתי ככה.

חוץ מזה שבכיתי היום, הספקתי גם לריב עם שני אנשים טובים ויקרים. הריב היה באשמתי. היה לי ברור שהריב באשמתי, וגם להם היה ברור שהריב באשמתי. אבל לא הצלחתי להפסיק. בקושי הצלחתי להבין איפה אני. חטאתי. אין מה לתרץ או להסביר כאן. פשוט חטאתי.

בשלב כלשהו אחד מהאנשים שבמריבה אמר משהו בסגנון "אמלתרה, חבל שאת לא מספרת מה באמת קורה איתך. דווקא זכורה לי פעם אחת שכן סיפרת לי מה קורה איתך, וזה מצא חן בעיניי". לאחר שאמר זאת, התפרצתי, כמובן, בשצף-קצף מילים אוויליות (שאין טעם לתאר בלי לתאר את שאר השיחה – ולכן הושמטו). בזמן שיצא כל השצף-קצף הזה מבין שפתיי, חשבתי: "איזה כיף לי, הוא זוכר שסיפרתי לו משהו". ואחר כך: "הוא זוכר שסיפרתי לו משהו. משהו אחד. בלבד. כל השאר היו... מה? מה היו? מה?".

הא-א-לווו! ר-ח-מים עצ-מי-אי-אי-ם! עכשיו במבצע! מי אמר "אני" ולא קיבל?

יום ו', כ"ב בתמוז, תשס"ח

טלפתים (כל האנשים)

כל האנשים מסוגלים לתקשר עם הזולת בטלפתיה. כל האנשים מתקשרים עם הזולת בטלפתיה. מי הם, אם כן, טלפתים? מה מבדיל אותם משאר בני האדם? טלפתים מודעים לקיומה של טלפתיה. המודעות היא הבסיס. כל הבדל נוסף נובע ממנה.

יום ה', כ"א בתמוז, תשס"ח

הביטוס

הייתי אתמול ביום עיון של האו"פ. יום העיון היה מוצלח. הנושא היה הקשר בין ידע לכוח, וגם היכולת המופלאה של המרצים להזכיר את השם "פייר בורדייה" המון-המון פעמים ביום עיון קצר אחד. אבל השם הזה הוא דווקא שם מעניין, וההרצאות היו מוצלחות, האווירה היתה טובה, החברה היתה נעימה, אחלה בחלה.

אחד המונחים המעניינים שעלו ביום העיון היה "הביטוס". הנה הערך "הביטוס" בוויקיפדיה העברית. אותו בחור, פייר בורדייה, המציא את המונח הזה. אם הבנתי נכון, "הביטוס" הוא מעין שפה תרבותית. לכל תרבות ישנו "הביטוס" משלה. הלשון שלנו, הדימויים שאנחנו משתמשים בהם, שפת הגוף, הדקויות של הנימוסים, הלבוש, הבעות הפנים, עוצמת הקול, כל אלה הם חלק מה"הביטוס" שלנו - ואנחנו משתמשים בו בלי לשים לב.

למשל: בכל פעם בה אנחנו מדברים, אנחנו בוחרים את עוצמת הקול שלנו, את כמות החיוכים, את משך ההסתכלות בעיני מי שאנחנו מדברים איתו, את הקרבה הגופנית אל מי שאנחנו מדברים איתו, וכו'. החל בזווית היד החמקמקה וכלה בשאלה הנצחית "האם להפליץ עכשיו". כל הבחירות הללו, הנקבעות במהירות אדירה ותוך התחשבות בשיקולים רבים מאוד, הן בעצם תולדה של ה"הביטוס". לא היינו מצליחים להחליט את כל הדברים האלה בלעדיו, ובטח שלא בצורה מודעת. אולי אנחנו חושבים על הדברים האלה לפעמים, אבל אנחנו לא חושבים על כך בכל פעם ופעם. לרוב, אנחנו פועלים "על אוטומאט". ה"אוטומאט" הזה הוא ה"הביטוס". הוא חלק טבעי והכרחי של התודעה שלנו, כל עוד אנחנו חלק מחברה. בלעדיו, השיחה נעשית כמעט בלתי-אפשרית.

למרצים היה הרבה מה לומר על ה"הביטוס" ועל כל מיני דברים אחרים. ישבתי עם אביתר בשורה האחת לפני האחרונה, והקשבנו בהנאה. שנינו נהנים במידה כזאת או אחרת מה"הביטוס" של האקדמיה.

אחרי שנגמר יום העיון פנינו אל חדר האוכל. בקריית האו"פ ברעננה יש חדר אוכל, ממש כמו בקיבוץ. שלושים שקלים לארוחת צהריים טעימה, משביעה ומזינה. מצוין. בזמן הארוחה שוחחנו, בין היתר על המונח "הביטוס". אביתר השתעשע והציע שנקא לו "הרגליקו" במקום "הביטוס". ככה הבנאדם הזה מבהיר לעולם מה דעתו על היוונית, הלטינית והאנגלית שמציפות את השפה שלנו, על אנשים שחושבים ששיבוץ אקראי של מילים לועזיות בתוך משפטים עבריים הופך אותם לחכמים, מתוחכמים או משכילים יותר מכפי שהם.

יום ה', ל' בסיוון, תשס"ח

הערה מאוחרת:
"הביטוס" אינו מה שתיארתי לעיל. עכשיו אני כבר מבינה את המושג יותר משהבנתי אותו כאשר כתבתי את הרשומה הזו. אבל עדיין לא מספיק כדי לתאר אותו כהלכה. סליחה.

יום ג', י"ח באב, תשס"ח