פרטים ביוגרפיים שוליים

אבחון פסיכיאטרי: הפרעת אישיות גבולית, דיכאון ושות'
אוכל: בד"כ מכינה לבד
אזרחות: ישראלית, אמריקאית
אחיינים: שישה
אחים: שלושה גדולים, אחד תאום
איידס: אין
אמנות פלסטית: בעיקר דברים קטנים (ציור בעט, הדבקות)
אשפוז פסיכיאטרי: אחד, תשס"ב, מחלקת נוער, 11 חודשים בערך

בורסה: לא
בלוגים ז"ל: שלושה, בישראבלוג
בלוגים נוספים: אין
בעתה שגורה: למות מפופסת
בריחת סידן: יש

גאונות: אין
גובה: 169 סנטימטרים
גורו: אין
גיל: 23

דגל ישראל: כבר לא מתנפנף פה בגאווה
דוא"ל: יש (גוגל)
דודים: שלושה
דילוגים בציבור: כשהגוף מאפשר
דף ב"במה חדשה": יש, לא מתעדכן
דפדפן: פיירפוקס
דת: אין

הגעה להפגנות: כן, אבל ממש פעם ב-
הוצאות על "מותרות": תחבורה ציבורית, סמים, עטים ומחברות, מידי פעם גם ספר או דיסק או כרטיס להרצאה\קונצרט\הצגה
הורים: חיים, שניהם, טפו-טפו-טפו
הימורים: לא
היסטוריה גיאוגרפית של המשפחה (לפי לידות): אני –ישראל; דור אחד אחורה – ישראל וניו-יורק; שני דורות אחורה – גרמניה, פנסילווניה וסיביר; שלושה דורות אחורה – גרמניה, פולניה ואי-שם בבריה"מ
הצבעה בבחירות הכלליות: יש
הצבעה בבחירות המקומיות: יש
השתייכות ל"קבוצות סיכון" בריאותיות: יש

וורקוהוליות: אין
ויברטור: אין

זורמת: לפעמים
זיקה ליהדות: יש
זעזועים נפשיים: יש, תדיר

חבר ערבי ייצוגי: אין
חגורת בטיחות: בדרך-כלל
חיית מחמד: אין
חלונות במחשב: יש
חתימה על עצומות: פה ושם

טבעונות: כן
טכנופוביה: יש
טלוויזיה: יותר מדי, אבל פחות מבעבר
טלכרט: יש
טלפון נייד: אין
טלפון קווי: יש

יומן מהסוג האחר, שכתובים בו דברים שצריך לעשות: יש
יושר: ככה-ככה
ילדות: עד גיל חמש בקיבוץ נתיב הל"ה, עד גיל עשר בקיבוץ נען

כבוד במשפחה: אבא שלי השתין ליד רבין בשירותים של הכנסת
כושר: אין
כרטיס אדי: יש

לגאליזציה של מריחואנה: בעד
להג פוליטי מתמשך: יש
לחם: לבן, טבעוני, טרי
לחץ דם: נמוך
לימודים אקדמיים: אין

מגורים: רחובות, אצל ההורים
מוטו: אין
מולדת: ישראל
מזל בהורוסקופ: סרטן
מידת נעליים: 42\43
מין: נקבה
ממסד דתי מועדף: אין
מנוי בספריה: אין
מעלית בבית: יש
מעקב פסיכיאטרי\פסיכולוגי: אין
משך חיי בלוג ז"ל ממוצע: חודש
משקל: לרוב בין 56 ק"ג ל-58 ק"ג
מתכות: עמוד השידרה והקרסוליים

נטייה מינית: קוויר\בי
ניסויים בבע"ח: נגד
ניסיון תעסוקתי: בקושי קיים

סיינטולוגיה: לא
סמים: פארש ואלכוהול ושות'
ספר טלפונים: יש
סרטן: אין

עבודה: אין
עיסוקים אופייניים: ציור, כתיבה, קריאה, אכילה, חברים, מחשבות, בהייה, תחביבים, שינה

פיגועים: נגד
פרנסה: ביטוח לאומי, הורים

צבע עיניים: ירוק
צה"ל: לא
צמחונות: כן
צפי משך הבעיות הגופניות ("נכות"): כרוני

קובלנות: די והותר
קרוהן: יש
קשר עם המשפחה המורחבת: ככה

רדיו: קצת
רוך נשי: בקושי
רישיון נהיגה: אין

שיוך עדתי: אשכנז
שירות לאומי: שנייה וחצי ב"אנונימוס"
שירות צבאי: אין
שם: אמלתרה
שנות לימוד במערכת החינוך הממלכתית: 9.7
שנת לידה: תשמ"ה

שעות שינה: לא קבועות
שפות: עברית, אנגלית, וכמה מילים פה ושם בכל מיני שפות אחרות

תהילת עולם: שניה וחצי בכתבה ב-NRG-מעריב (רואיינתי)
תופעות גופניות לא מוסברות: יש
תוצאות מבחן איי-קיו: אין
תוצאות פסיכומטרי: אין
תזונה נכונה: בקושי
תעודת בגרות של משרד החינוך: אין
תפקוד: אין
תרופות פסיכיאטריות: אין
תרופות קבועות: כן, מידי יום

נו. אעדכן את הרשימה הזו מידי פעם.

יום ה', י' באייר, תשס"ח

ההוספיס בביה"ח תל השומר

ההוספיס בביה"ח תל השומר מאפשר לחולים סופניים למות בכבוד, ובנוסף עוזר למשפחות החולים להתמודד עם המוות המתקרב. מדובר בשירות חיוני לחולים ולמשפחותיהם, אבל גם בשירות חשוב לחברה כולה: חברה שיש בה מקומות כאלה היא חברה בריאה יותר, היחס שלה למוות הוא יחס בריא יותר.

לאחרונה הודיעו אנשי משרד האוצר שההוספיס ייסגר. הודעה זו הולידה מהומה שלמה: משפחות החולים מחו, התקשורת התייצבה (פחות או יותר) לצד החולים, אנשי האוצר הודיעו בתקשורת שהם הצליחו לסדר הכל וההוספיס דווקא לא ייסגר, אבל הם לא הודיעו לביה"ח עצמו, ולא חלף זמן רב עד שהסתבר שבכלל מסתבר שהם כן רוצים לסגור ובטעות יצא להם גרעפצ קטן של שקר בעיתונות.

אם הבנתי נכון, אנשי האוצר טוענים שההוספיס מהווה איזו בעיה ביורוקרטית שהם לא מצליחים לפתור. זה נשמע לי כמו פרדוקס, אבל אולי לא הבנתי נכון. אגב: אם חו"ח יזדקק מי מהם למקום כזה, הוא ימצא אותו בחו"ל. אח"כ הם ישבו ויבכו: "בריחת מוחות".

יש עצומה.

יום ה', י' באייר, תשס"ח

הנה הנה?

בשנתיים-שלוש האחרונות פיתחתי הרגל מגונה. אני שולחת מכתבי שרשרת. ההרגל הזה יציב וצפוי: פחות או יותר פעם בחודש, לרשימת תפוצה של 20-40 כתובות. אמנם שלחתי רק מכתבים שחשבתי שהם רלוונטיים, ורק לאנשים שחשבתי שהמכתבים יעניינו אותם, אבל בכל זאת - לא נעים. אנשים שלא פגשתי מזמן נתקלים בי ברחוב ואומרים לי "אה, אני מקבל ממך מכתבי 'הצל את העולם'. קטעים איתך, אמלתרה, יא מחתימת עצומות".
אתמול כמעט שלחתי עוד אחד, אבל בדקה התשעים החלטתי לפתוח בלוג. בעיקר מתוך רחמים על האנשים שאיתרע מזלם וכתובת הדוא"ל שלהם שמורה אצלי.
כן, בלוג הוא פתרון נוח. אין בו את הפולשנות שיש במכתב. יקרא מי שירצה, לא יקרא מי שלא ירצה. אנחנו פיטים.

מזל טוב, בלוג. מזל טוב, אמלתרה. בוקר אור.

יום ה', י' באייר, תשס"ח

דברים נחמדים

אני לא נחמדה.

ככה

ככה.

יום ה', י' באייר, תשס"ח