בכיתי היום

בכיתי היום. כבר הרבה זמן שלא בכיתי ככה.

חוץ מזה שבכיתי היום, הספקתי גם לריב עם שני אנשים טובים ויקרים. הריב היה באשמתי. היה לי ברור שהריב באשמתי, וגם להם היה ברור שהריב באשמתי. אבל לא הצלחתי להפסיק. בקושי הצלחתי להבין איפה אני. חטאתי. אין מה לתרץ או להסביר כאן. פשוט חטאתי.

בשלב כלשהו אחד מהאנשים שבמריבה אמר משהו בסגנון "אמלתרה, חבל שאת לא מספרת מה באמת קורה איתך. דווקא זכורה לי פעם אחת שכן סיפרת לי מה קורה איתך, וזה מצא חן בעיניי". לאחר שאמר זאת, התפרצתי, כמובן, בשצף-קצף מילים אוויליות (שאין טעם לתאר בלי לתאר את שאר השיחה – ולכן הושמטו). בזמן שיצא כל השצף-קצף הזה מבין שפתיי, חשבתי: "איזה כיף לי, הוא זוכר שסיפרתי לו משהו". ואחר כך: "הוא זוכר שסיפרתי לו משהו. משהו אחד. בלבד. כל השאר היו... מה? מה היו? מה?".

הא-א-לווו! ר-ח-מים עצ-מי-אי-אי-ם! עכשיו במבצע! מי אמר "אני" ולא קיבל?

יום ו', כ"ב בתמוז, תשס"ח

טלפתים (כל האנשים)

כל האנשים מסוגלים לתקשר עם הזולת בטלפתיה. כל האנשים מתקשרים עם הזולת בטלפתיה. מי הם, אם כן, טלפתים? מה מבדיל אותם משאר בני האדם? טלפתים מודעים לקיומה של טלפתיה. המודעות היא הבסיס. כל הבדל נוסף נובע ממנה.

יום ה', כ"א בתמוז, תשס"ח