דיברתי עם רמי בטלפון. יצאתי למרפסת. רמי שמע את קולות הכביש ("דוכי הכביש"? הייתכן?) שמתחת לבית שלי, וציין זאת. אמר שהוא רואה את עצמו לידי. אמר שהוא רואה את המעקה של המרפסת, ניגש אליו, רוכן ומביט מטה. אמר שהוא רואה "כמו בחלום".
שאלתי את רמי אם דברים כאלה קורים לו גם בערות. הוא השיב שכמובן, הרי דבר כזה קורה לו בעודנו מדברים. אמר ש"דבר כזה" מיוחד בין היתר בכך שניתן לראות בו דברים מנקודות מבט בלתי-מעשיות. למשל: מרפסת שאינך נמצא בה. למשל: מעוף ציפור. כמו כן ניתן לראות בו דברים בלתי-מעשיים. למשל: ענק. וישנו השילוב המייחד: ראיית דברים בלתי-מעשיים מנקודות מבט בלתי-מעשיות. למשל: אם רמי מבקש לצייר ענק, הוא יכול לציירו מנקודת מבט של ענק נוסף, מנקודת מבט של מישהו נמוך מאוד, ומעוד כל מיני נקודות מבט.
היום הבנתי דברים נוספים בנוגע להתקף החרדה שלקיתי בו מול טום סטופארד (ייבדל לחיים טובים). למשל: בזמן שדיברתי איתו ניסיתי לכפות על עצמי שאלת שאלה, בעוד שלמעשה ביקשתי רק ייעוץ. אמנם בסופו של דבר שאלתי שאלה, והיא שאלה נחמדה, אבל היא לא היתה העיקר. העיקר היה הייעוץ. הוא קלט את זה, וייעץ. זאת לזכותו, ואני מודה לו. מלבד זאת, הייעוץ הועיל. גם על כך אני מודה לו.
אני מניחה שהוא לא הקדיש ולא מקדיש מחשבה רבה לבחורה המבאסת שנחתה עליו באוניברסיטת תל אביב. אני מניחה שהוא ישכח את כל הסיפור בקרוב, אם עדיין לא שכח. עם זאת, יש משהו מדכא בהנחה שהיכנשהו, במאגר הדמויות השמור אצלו במוח, הדמות שלי מצטיירת כפי שהצטיירתי שם. ההנחה הזו דיכאה אותי אתמול יותר משהיא מדכאת אותי היום. מחר, אם ירצה השם, היא תדכא אותי עוד פחות. אני מתרפאת.
ההפסד המוחץ ב"שאלות ותשובות", גם הוא נעשה נסבל עם הזמן. נו, מה כל כך מפתיע בעליונות של סטופארד? מה כל כך קשה בה? ממתי חשוב לי "לנצח" במשחק הזה? למה לא זרמתי? ההפסד לא מפריע לי אבל עליבות ההפסד מפריעה לי, עליבות הטכניקה שלי. והעליבות תלויה בי - לא בו. העליבות היא מצב שניתן לשנות. לאט, בזהירות, ניתן. אחרי ככלות הכל, אם אבקש לצייר ענק, אוכל לציירו מנקודת מבט של ענק נוסף, מנקודת מבט של מישהו נמוך מאוד, ומעוד כל מיני נקודות מבט.
הנה מסקנה נחמדת: עד עתה התפנקתי. שיחקתי מעט מדי ורק במצבים נוחים מדי. נמנעתי מלשחק עם אנשים שאינם מודעים למשחק. הנחתי כל מיני הנחות שגויות בנוגע להדדיות. התרכזתי בספירת הנקודות כשפחדתי מהבידוד המשתמע מהאתגר האינטלקטואלי. לא מן ההכרח שכך יהא בעתיד. לא מדובר רק ב"שאלות ותשובות", אלא באימון היכולות הנפשיות, השכליות וכד', ככלל. ואהיה בסדר (יותר בסדר) אם אזהר מהלועזית המשתלחת, המשתחלת אל הלשון שלי מאז אותו התקף. ואם אפסיק להתייחס לעצמי ברצינות יתרה. אני לא רוצה להיות טום סטופארד. כבר יש טום סטופארד. לא הייתי יכולה לדבר עם טום סטופארד, אם הייתי טום סטופארד. לא הייתי יכולה כל מיני דברים אילולא הייתי אחרת. אני אחרת. אני לא אחרת. אני אני. אמלתרה. נעים מאוד.
שאלתי את רמי אם דברים כאלה קורים לו גם בערות. הוא השיב שכמובן, הרי דבר כזה קורה לו בעודנו מדברים. אמר ש"דבר כזה" מיוחד בין היתר בכך שניתן לראות בו דברים מנקודות מבט בלתי-מעשיות. למשל: מרפסת שאינך נמצא בה. למשל: מעוף ציפור. כמו כן ניתן לראות בו דברים בלתי-מעשיים. למשל: ענק. וישנו השילוב המייחד: ראיית דברים בלתי-מעשיים מנקודות מבט בלתי-מעשיות. למשל: אם רמי מבקש לצייר ענק, הוא יכול לציירו מנקודת מבט של ענק נוסף, מנקודת מבט של מישהו נמוך מאוד, ומעוד כל מיני נקודות מבט.
היום הבנתי דברים נוספים בנוגע להתקף החרדה שלקיתי בו מול טום סטופארד (ייבדל לחיים טובים). למשל: בזמן שדיברתי איתו ניסיתי לכפות על עצמי שאלת שאלה, בעוד שלמעשה ביקשתי רק ייעוץ. אמנם בסופו של דבר שאלתי שאלה, והיא שאלה נחמדה, אבל היא לא היתה העיקר. העיקר היה הייעוץ. הוא קלט את זה, וייעץ. זאת לזכותו, ואני מודה לו. מלבד זאת, הייעוץ הועיל. גם על כך אני מודה לו.
אני מניחה שהוא לא הקדיש ולא מקדיש מחשבה רבה לבחורה המבאסת שנחתה עליו באוניברסיטת תל אביב. אני מניחה שהוא ישכח את כל הסיפור בקרוב, אם עדיין לא שכח. עם זאת, יש משהו מדכא בהנחה שהיכנשהו, במאגר הדמויות השמור אצלו במוח, הדמות שלי מצטיירת כפי שהצטיירתי שם. ההנחה הזו דיכאה אותי אתמול יותר משהיא מדכאת אותי היום. מחר, אם ירצה השם, היא תדכא אותי עוד פחות. אני מתרפאת.
ההפסד המוחץ ב"שאלות ותשובות", גם הוא נעשה נסבל עם הזמן. נו, מה כל כך מפתיע בעליונות של סטופארד? מה כל כך קשה בה? ממתי חשוב לי "לנצח" במשחק הזה? למה לא זרמתי? ההפסד לא מפריע לי אבל עליבות ההפסד מפריעה לי, עליבות הטכניקה שלי. והעליבות תלויה בי - לא בו. העליבות היא מצב שניתן לשנות. לאט, בזהירות, ניתן. אחרי ככלות הכל, אם אבקש לצייר ענק, אוכל לציירו מנקודת מבט של ענק נוסף, מנקודת מבט של מישהו נמוך מאוד, ומעוד כל מיני נקודות מבט.
הנה מסקנה נחמדת: עד עתה התפנקתי. שיחקתי מעט מדי ורק במצבים נוחים מדי. נמנעתי מלשחק עם אנשים שאינם מודעים למשחק. הנחתי כל מיני הנחות שגויות בנוגע להדדיות. התרכזתי בספירת הנקודות כשפחדתי מהבידוד המשתמע מהאתגר האינטלקטואלי. לא מן ההכרח שכך יהא בעתיד. לא מדובר רק ב"שאלות ותשובות", אלא באימון היכולות הנפשיות, השכליות וכד', ככלל. ואהיה בסדר (יותר בסדר) אם אזהר מהלועזית המשתלחת, המשתחלת אל הלשון שלי מאז אותו התקף. ואם אפסיק להתייחס לעצמי ברצינות יתרה. אני לא רוצה להיות טום סטופארד. כבר יש טום סטופארד. לא הייתי יכולה לדבר עם טום סטופארד, אם הייתי טום סטופארד. לא הייתי יכולה כל מיני דברים אילולא הייתי אחרת. אני אחרת. אני לא אחרת. אני אני. אמלתרה. נעים מאוד.
לילה טוב.
יום ד', ט"ז באייר, תשס"ח
