"אמלתרה"? "אמלתראות"? "קורה או מערכת קורות להחזקת התקרה" (מילון אבן-שושן המרוכז, 2004)

יום רביעי

הידיעה משבשת את הכתיבה

יש לי בעיה. אני חשה צורך לבטא את עצמי. לעתים הצורך הזה מאפיל על שיקולים נבונים, שיקולי נימוס, שראוי להתחשב בהם.

היומן הזה אמור היה להיות בדיוק מה ששמו מרמז. אמלתראות. פתחתי אותו כדי לפתור את הצורך לבטא את עצמי. פתחתי אותו כדי להרגיש שאני משדרת איזה משהו לעולם, כדי לשדר איזה משהו לעולם, ולשם שינוי בלי שיקולי הנימוס המתחייבים מנסיבות חברתיות. פתחתי אותו כדי לנסות להתבטא ישירות, בלי להסביר כל מילה שניה שלי מחשש שמישהו יעלב. "אחרי שאתבטא כאן בחופשיות", חשבתי לעצמי, "אוכל להתבטא בנימוס במקומות אחרים".

אבל משהו השתבש. עד עתה הראיתי את היומן הזה לשני אנשים שמכירים אותי. טעיתי פעמיים. כמו כן ישנם שניים-שלושה אנשים שיודעים שהיה לי בעבר יומן אחר, ששמו היה זהה לשם היומן הזה, ואם הם ייזכרו ויחפשו, הם ימצאו. זו בעיה. אני לא באמת רוצה שאנשים שמכירים אותי יקראו כאן. או, ליתר דיוק: אני לא רוצה לדעת שהם קוראים כאן. הידיעה משבשת את הכתיבה. הידיעה משבש את הדיוק. כשאני משוחחת עם אנשים, אני תמיד צריכה להשתמש בהמון סייגים והסברים. אני לא רוצה להשתמש פה בהמון סייגים והסברים. היומן הזה נוצר כדי שאוכל להתבטא בו במלוא האנוכיות, בלי להתעכב על שאלות מגוכחות כמו "האם הבנאדם שמולי הבין את מה שאני אומרת", "האם פגעתי בו", וכן הלאה.

האיש הראשון לו הראיתי את היומן, הוא האיש היפה. חשבתי שזה יכול להיות נורא רומנטי ומקרב וכו', שהוא יקרא כאן. מעין סוג של חשיפה, של הסתכנות. הוא קורא כאן הרבה, כל רשומה או כמעט כל רשומה, ואין לי שום כוונה לבקש ממנו להפסיק. אבל אני צריכה להתעלם מקיומו כאן לעתים תכופות יותר. פירוש הדבר הוא שאכתוב יותר דברים שיפגעו בו, יזעזעו אותו, יעליבו אותו, ובאופן כללי יעבירו בו כל מיני תחושות לא נעימות. אבל פירוש הדבר הוא גם שאצליח לשמור על איזו שפיות יחסית, וזה, עם כל הכבוד, חשוב לי יותר. אני חייבת לכתוב כאן. הוא לא חייב לקרוא כאן. והוא יודע שאני אוהבת אותו, שאני חושבת עליו טובות, גם אם אני כותבת פה דברים שהוא עשוי להיפגע מהם.

האיש השני לו הראיתי את היומן, הוא א"י. הראיתי לו רשומה או שתיים, כחלק מדיון צורני בענייני כתיבה. סביר להניח שהוא לא יקרא כאן שוב.

שני אנשים. שתי טעויות. אבל את הנעשה אין להשיב. מה אפשר? אפשר לפעול בצורה נבונה יותר בעתיד. זהו. אז טעיתי, אבל אני עדיין לא מוותרת מוכנה לוותר על היומן הזה, על כל מה שטוב לי בו. זהו. היומן נשאר. היומן נשמר. שלום שלום.

יום ד', כ"א במרחשוון, תשס"ט