מחבואים. שיחקתי הרבה. רוב החיים שלי, בעצם. הקפדתי שכל מה שאגלה על עצמי יהיה במרחק קטן מן האמת במקרה הטוב, ושקר גס במקרה הרע. זייפתי כאבים קשים כדי להתחמק מדיבור על כאבים קשים יותר. שיקרתי לעצמי ושיקרתי לאנשים. שיקרתי הרבה.
גיליתי שאי-אפשר לזייף כאב לאורך זמן. אי-אפשר לשקר ככה החוצה, לאנשים, כי תחזוקת השקר משגעת. ואי-אפשר לשקר ככה פנימה, אל תוך הנפש, כי הכאב נטמע, מתגבש, נעשה אמיתי. גם שם תחזוקת השקר משגעת. וככל שמזייפים יותר, הכאב חודר עמוק יותר.
יש לי ברירה.
יום ג', כ' במרחשוון, תשס"ט
גיליתי שאי-אפשר לזייף כאב לאורך זמן. אי-אפשר לשקר ככה החוצה, לאנשים, כי תחזוקת השקר משגעת. ואי-אפשר לשקר ככה פנימה, אל תוך הנפש, כי הכאב נטמע, מתגבש, נעשה אמיתי. גם שם תחזוקת השקר משגעת. וככל שמזייפים יותר, הכאב חודר עמוק יותר.
יש לי ברירה.
תגובה 1:
אני גם מרגישה שהרבה פעמים בחיים אני ואולי כולנו עסוקים במישחקים. הגעתי למסקנה שככל שאני מדחיקה יותר, ככה זה חוזר אליי יותר כמו בומרנג.
הוסף רשומת תגובה