אתמול הרשיתי לאמא שלי לעזור לי. היא, בעצמה היא לא מרגישה כל כך או-אה. והיא עזרה לי. מאוד. כמה שאני חולה מאוד, ככה היא עזרה לי מאוד.
אמרתי לה שביום מן הימים אני אגור לבד, וגם אם אחלה ויתפרק לי הגוף וכו', אף אחד לא יאלץ לסעוד אותי. לא אכביד על אף אחד.
היא אמרה: תמיד תהיי חולה. תמיד תזדקקי לסעד. את לא תגורי לבד.
אני חושבת שאולי היא צודקת, ונבהלת מהמחשבות של עצמי.
אלה לא מחשבות חדשות.
יום ג', כ"ט בתשרי, תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה