עשיתי משהו "נחמד" אתמול, והיום גיליתי שאמרו לי "סחטיין על העבודה". הו, כמה זמן שעבר מאז שקרה לי דבר שכזה. וזה עוד לפני שהשלמתי את העבודה. קרי: רק חצי הדרך, וכבר סוחטנתי.
"סחטיין על העבודה". הנה. די ב"סחטיין" אחד קטן כדי להטיס אותי למרומי הגאווה. אני מרגישה את ההתנשאות, היוהרה והעיוורון מבעבעים בי, תוססים ומחכים להתפרץ. אולי כבר התפרצו. מי יודע. הנה, כבר מתגבשת איזו שמחה גועלית שמטיחה את ההצלחה הקטנה בפני המפקפקים לדורותיהם ומקנטרת: "נו? רואים? רואים? רואים איך בכל זאת אני לא כישלון מוחלט?". השמחה הזו, היא לא תסמין בריא.
אני קצת מקווה שעוד היום המסחטנים יגלו שה"סחטיין" שלהם היה לשווא. שהם יבדקו לעומק את העבודה הכביכול-ראויה-לסיחטון שלי, ושאתגלה בקלקלתי כי רבה. כך לפחות ישוב העולם למנהגו המוכר והבטוח. אחרת, מה הלאה?
אולי התפלק לי התפקודצ'יק הזה רק משום שהייתי חולה והייתי תקועה בבית. אולי זה העניין, אולי כך יהיה מעתה: או שאהיה בריאה ואתבטל, או שאהיה חולה ואתפקד. נו. אם כך יהיה, יום יום חג. חג יום יום. וכו'. גועל נפש.
"סחטיין על העבודה". הנה. די ב"סחטיין" אחד קטן כדי להטיס אותי למרומי הגאווה. אני מרגישה את ההתנשאות, היוהרה והעיוורון מבעבעים בי, תוססים ומחכים להתפרץ. אולי כבר התפרצו. מי יודע. הנה, כבר מתגבשת איזו שמחה גועלית שמטיחה את ההצלחה הקטנה בפני המפקפקים לדורותיהם ומקנטרת: "נו? רואים? רואים? רואים איך בכל זאת אני לא כישלון מוחלט?". השמחה הזו, היא לא תסמין בריא.
אני קצת מקווה שעוד היום המסחטנים יגלו שה"סחטיין" שלהם היה לשווא. שהם יבדקו לעומק את העבודה הכביכול-ראויה-לסיחטון שלי, ושאתגלה בקלקלתי כי רבה. כך לפחות ישוב העולם למנהגו המוכר והבטוח. אחרת, מה הלאה?
אולי התפלק לי התפקודצ'יק הזה רק משום שהייתי חולה והייתי תקועה בבית. אולי זה העניין, אולי כך יהיה מעתה: או שאהיה בריאה ואתבטל, או שאהיה חולה ואתפקד. נו. אם כך יהיה, יום יום חג. חג יום יום. וכו'. גועל נפש.
חכו חכו. תכף תבוא הכאפה, ואפול.
יום ג', י"ב בכסלו, תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה