החברה של אחי התאום, למשל, אם היא לא היתה החברה של אחי התאום, למשל, אלא אותה בחורה ללא המחויבות לאחי התאום, למשל, אוי, מה שהייתי, למשל, אם היא רוצה, ואם האיש היפה היה מסכים, מה שהייתי יכולה, למשל, לעשות איתה, שלא נדע מצרות.
אני משתדלת לא לחשוב על זה. גם לא לדמיין. אמנם כשאני שוקעת ומתבוססת בפנטזיות היא מופיעה לפעמים, אבל אני מסלקת את דמותה. אמנם פנטזיות עשויות לבקוע מדמותה, ודי במבט אחד הגון ממנה, אבל אני מסלקת את דמותה. אבל, אוי, למשל... שלא נדע מצרות. היא החברה של אחי התאום.
האיש היפה מבקש שאפרוק כל עול. שאשתחרר לגמרי מעכבות, מחששות, מלחצים. אני לא יודעת אם זה משהו שבא לי לעשות. עם כל הכבוד לרוסו, לרומנטיקה, לאנרכו-פרימיטיביזם, לאנרכו-קוויר, למופע האימים והקולנוע של רוקי, לאהבה החופשית בצורתה הפשטנית ביותר, לאסקפיזם המשגשג, לתרבות הנרקו-מאניה, לפרובוקטורים לדורותיהם, להתגרות האפשרית. עם כל הכבוד לכל אלה, אני מאמינה שאולי יש טעם בעכבות, לפעמים, בעולם שלי.
יום ג', ג' בתשרי, תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה