תחילה, יש לשקוד על הביטחון. יש לשקוד על האמון. יש לשקוד על היכולת לסמוך זה על זה. אנחנו בונים עכשיו את הכללים לפיהם ייקבעו הכללים. אנחנו טורחים על היסודות שמהם, אם נזכה, יצמח פה דבר מה יפה. בשם החופש, אנחנו מבררים ומעצבים את הכבלים.
נהיר לי שישנן דרכים מוצלחות יותר, אך הן עצמן אינן נהירות לי. בוודאי נתקלתי בהן בעבר, בּלא-מודע, בתפילה, בצלילות הנשכחת. אם הכרתי אותן – הרי שעתה כבר איני מכירה. ונדמה שמעולם לא הכרתי אותן מספיק כדי לפעול לפיהן. אני נלחצת, אני נחרדת, אני מגבשת דפוסים מזיקים שילוו אותי בעתיד. שילוו אותנו בעתיד, אם אזכה להמשך הקשר הזה.
נהיר לי שישנן דרכים מוצלחות יותר, אך הן עצמן אינן נהירות לי. בוודאי נתקלתי בהן בעבר, בּלא-מודע, בתפילה, בצלילות הנשכחת. אם הכרתי אותן – הרי שעתה כבר איני מכירה. ונדמה שמעולם לא הכרתי אותן מספיק כדי לפעול לפיהן. אני נלחצת, אני נחרדת, אני מגבשת דפוסים מזיקים שילוו אותי בעתיד. שילוו אותנו בעתיד, אם אזכה להמשך הקשר הזה.
אלוהים אדירים. אלוהים אדירים, למדני את השיר הפשוט של הלחם. תן לי לזכור שירים יפים של רחל שפירא כאשר אני חוטאת. "אדבר איתך", "למדני את השיר הפשוט", ועוד. אלוהים אדירים, הענק לי את היכולת לזכור ולהפנים את אשר למדתי. כבר עכשיו, בשלב כל כך מוקדם, אני טועה. אלוהים אדירים, נסוך בי את הכוח ללמוד. את האומץ להקשיב. את העדנה המאפשרת להכיר בו ולהכיר אותו כחלק מהאינסוף. אני מבקשת שהוא יחדור אל תוכי כמו הדגש אל תוך האותיות. אני מבקשת לסגוד ולקדש את ה', בכל תחום של החיים, גם בקשר הזה, החדש, לסגוד ולקדש את ה' כמו שילוב הנצח והארעיות, הלא-מובן והקבוע, שבאל"ף-בי"ת.
יום א', ל' באב, תשס"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה