פתאום, משום מקום... טוב, אולי לא "משום מקום". אבל משום משהו, ללא ספק. משום שאני, כנראה, די שתיתי. או משום מה. משום מה. בכל אופן, פתאום, משום מה, לכו דעו משום מה, נפל עליי השלט הגדול והמפחיד והמהבהב והכבד ההוא, שהמילה "טעות" מתנוססת מעליו כמו שרק פיל יכול להתנוסס מעל חנות חרסינה שכל סחורתה מנופצת. פתאום, בכל אופן, נפל עליי השלט הגדול והמפחיד והמהבהב והכבד ההוא, ורדף אחריי, באשר אפנה, והסתבר לי שטעיתי וניסיתי לתקן, והסתבר לי שטעיתי וניסיתי לתקן, והסתבר לי שטעיתי וניסיתי לתקן, וכן הלאה עד שלבסוף כבר הגעתי (בעצם, "הוגעתי") הביתה, והסתבר לי שטעיתי אבל היה כבר מאוחר מדי לתיקונים, ונרדמתי עם כל הטעויות שלי, כי הגיע הזמן לעשות משהו נכון לשם שינוי, ללכת לישון למשל, ולא לחשוב, בפירוש לא לחשוב, על כל מיני טעויות עתידיות כמו מה לכל הרוחות אעשה עם כל הטעויות האלה כשאתעורר.
יום ה', כ' באב, תשס"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה