פתאום נדמה שהעולם החליט לא לשנוא אותי. כל מיני הפתעות טובות. כל מיני אנשים שלא נרתעים, או שמסתבר שנרתעים פחות משחשבתי, או שאפילו מגיבים (אלוקים אדירים!) בלבביות. אלוקים אדירים. איך קרה שאנשים מתייחסים אליי בלבביות? על שום מה? למה? למה עכשיו כן וקודם לא? מה השתנה? מה מניע את השינוי המוזר הזה?
"אל תתלהבי", אני אומרת לי. אני כבר יודעת שהלבביות תיפסק. אני יודעת שאני צריכה להכין את עצמי, לחכות לכאפה.
"אל תדאגי, אני כבר מבינה, יהיה בסדר, אני כבר מחכה לכאפה", אני אומרת לי, לא בשכנוע רב.
פונקציה קטנה מסתמנת, היקש לוגי פשוט:
אני שמחה ומודה על מה שיש. בסוף אפול.
"אל תתלהבי", אני אומרת לי. אני כבר יודעת שהלבביות תיפסק. אני יודעת שאני צריכה להכין את עצמי, לחכות לכאפה.
"אל תדאגי, אני כבר מבינה, יהיה בסדר, אני כבר מחכה לכאפה", אני אומרת לי, לא בשכנוע רב.
פונקציה קטנה מסתמנת, היקש לוגי פשוט:
אני שמחה ומודה על מה שיש. בסוף אפול.
יום ג', י"א באב, תשס"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה