ישנם גשרים בין התקשורת הטלפתית והתקשורת הגשמית. ישנם דברים שלא שייכים רק לזו או רק לזו, אלא הם בבעלות משותפת של השתיים. למשל: שיחות גשמיות בהן המשוחחים מודעים לצורך של הזולת לברור מילים וכוונות.
אני מחבבת שיחות מהסוג הזה. כגשר, הן מתאימות למצבי. ניתן להרחיק בהן לכיוון העולם הטלפתי, אבל ניתן גם להישאר קרוב מאוד לעולם הגשמי. אני בדרך כלל נשארת קרובה מאוד לעולם הגשמי.
חציית הגשר מרתיעה אותי. מי יודע מה נמצא בצד השני? כבר למדתי שהשאלה "מה לומר עכשיו" משתנה ללא היכר בזכות ההנחה שהזולת מודע לקיומה; מה קורה כאשר ההנחה היא לא רק שהזולת מודע לקיומה, אלא שהוא מודע גם לכל מה שמתלווה אליה, לרבות תהליכי המצאת התשובה? ואיך מתמודדים עם האחריות הנובעת ממודעות ללבטי הזולת?
אני מחבבת שיחות מהסוג הזה. כגשר, הן מתאימות למצבי. ניתן להרחיק בהן לכיוון העולם הטלפתי, אבל ניתן גם להישאר קרוב מאוד לעולם הגשמי. אני בדרך כלל נשארת קרובה מאוד לעולם הגשמי.
חציית הגשר מרתיעה אותי. מי יודע מה נמצא בצד השני? כבר למדתי שהשאלה "מה לומר עכשיו" משתנה ללא היכר בזכות ההנחה שהזולת מודע לקיומה; מה קורה כאשר ההנחה היא לא רק שהזולת מודע לקיומה, אלא שהוא מודע גם לכל מה שמתלווה אליה, לרבות תהליכי המצאת התשובה? ואיך מתמודדים עם האחריות הנובעת ממודעות ללבטי הזולת?
כללי הנימוס של התקשורת הטלפתית לא נהירים לי. אני מפחדת שבסופו של דבר אעצבן מישהו חזק, ואז... אוי ואבוי. אוף. גם עם כללי הנימוס של התקשורת הגשמית אני לא תמיד מסתדרת, אבל לפחות אני מיומנת בה מספיק כדי להימנע ממכות.
יום ה', כ"ד באייר, תשס"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה